פסק-דין בתיק ת"ק 012912/02

1.         בפניי תביעה לנזקי רכוש אשר ארעו לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 19.9.02, עת נסע התובע ברחוב הנשיא בעפולה (להלן: "התאונה").

2.         התובע טוען כי נסע במסלולו הימני של רחוב הנשיא והבחין כי רכב שלפניו מבקש לצאת מחניה ולהשתלב בתנועה. לפיכך, טוען התובע, עצר על מנת לאפשר את יציאת הרכב החונה. בשלב זה טוען התובע כי אוטובוס השייך לנתבעת 1, נהוג ע"י הנתבע 2, עקף אותו משמאל ובמהלך העקיפה פגע חלקו האחורי של האוטובוס במראת צד שמאל של התובע ושבר אותה.

            התובע צירף לתביעתו חשבונית תיקון של המראה על סך 2254 ובנוסף תבע סך נוסף של 1500 ש"ח עבור אובדן ימי עבודה, טרחה ועוגמת נפש.

3.         הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התובע אכן נסע במסלול הימני, אולם עקב עומס תנועה במסלול זה, סטה למסלול השמאלי מבלי לוודא שהדרך פנויה ופגע באוטובוס בחלק האחורי וכך נשברה המראה.

הראיות וההוכחות

4.         הדיון בתיק זה נדחה מספר פעמים, לבקשת התובע ולבקשת הנתבעים. כמו כן, נדחתה בקשת הנתבעים להעביר את הדיון לבית המשפט בעפולה וזאת מכיוון שמקום עסקי הנתבעת 1 הוא בתל אביב.

5.         לאחר הדחיות השונות, התקיים הדיון בפניי ביום 7.12.03. התובע העיד בפניי וחזר על גרסתו לפיה היה בעמידה מוחלטת בנתיב ימין, והאוטובוס עקף אותו משמאל. התובע ציין כי הכביש נמצא בעיקול וכי האוטובוס היה צריך להיכנס למסלול הימני כדי לעצור בתחנה ולכן סטה החלק האחורי של האוטובוס ופגע במראה.

            התובע טען כי המראה שלו התפרקה לגמרי וכי כל החלק אחורי ימני של האוטובוס השתפשף כולו.

6.         נתבע 2 העיד כי הוא זוכר את המקרה היטב וכי הוא עושה את המסלול האמור כ- 6-7 פעמים ביום. נתבע 2 ציין כי אכן מי שנוסע במסלול הימני "נתקע" לעתים וזאת מכיוון שחונות בצד מוניות המפריעות לתנועה. נתבע 2 ציין כי גם התובע "נתקע" אחרי רכב מסוג מיצובישי לאנסר כחול ולכן ניסה לחלץ את עצמו, סטה למסלול השמאלי ופגע באוטובוס.

            נתבע 2 ציין כי התובע הדביק את המראה עם נייר דבק. עוד ציין נתבע 2 כי גרסת התובע בדבר סטיית האוטובוס לכיוון ימין, אינה הגיונית וזאת מכיוון שבנתיב הימני חנו מוניות וכי התחנה היתה מרוחקת כ- 60-70 מ' ממקום התאונה.

            במהלך העדויות הוגשו בפניי תמונות של המקום, דו"ח נזק שהוגש ע"י נתבע 2, (נ/2), צילומי המראה (נ/1) ועדות עד שהיה במקום.

דיון והכרעה

7.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים שהוצגו בפניי במהלך הדיון, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

יש לזכור כי נטל ההוכחה מוטל על התובע ועליו לשכנעני, לפחות ב- 51%, כי גרסתו עדיפה על פני גרסת הנתבע. במקרה הנדון, לא הצליח התובע להוכיח כי האוטובוס הוא זה שסטה לעבר מסלולו ולא להיפך.

8.         מעבר לכך, דווקא מהמסמכים והמוצגים המונחים בתיק בית המשפט עולה כי גרסת הנתבעים הגיונית יותר: אם נכונה היתה גרסת התובע בדבר העקיפה, אזי המראה היתה אמורה ל"המשך" ולהיתלש כלפי חוץ ולא כך נראה מהתמונות. מעיון בנ/1 נראה כי המראה דווקא התקפלה כלפי פנימה, דבר המחזק את המסקנה כי התובע הוא זה שסטה למסלול האוטובוס וגרם לפגיעה.

9.         בנקודה זו יש לציין כי עדות התובע לעניין המראה (כמו גם בנקודות אחרות, כפי שיצוין להלן), התגלתה כבלתי אמינה: התובע סירב לענות לשאלות נציג נתבעת 1 (ומלכתחילה התנגד לנוכחותו בדיון, ללא כל הסבר סביר והגיוני) בכל הנוגע למצב המראה בעת התאונה. התובע ענה בתשובות סתמיות "אין לי תשובה לשאלה", "לא זוכר" ו"לא רלבנטי".

            אין ספק כי השאלה בדבר מצב המראה בעת התאונה הינה רלבנטית ביותר והתחמקות התובע ממתן תשובה משליכה על אמינות גרסתו.

10.        כמו כן, עדותו של התובע סבלה מאי דיוקים נוספים: התובע טען כי המראה התפרקה לגמרי, אולם נראה בצילומים שבעזרת נייר דבק פשוט אוחתה המראה ולכן אין מדובר כאן ב"התפרקות"; התובע טען כי הנזק לאוטובוס נגרם בכל החלק הימני אחורי, בעוד שמהתמונות רואים נזק מעיכה בפלסטיק בלבד, דבר המחזק אף הוא את גרסת הנתבעים; התובע טען כי המראה נמצאת ברכבו בעת הדיון, אולם כשנדרש להביאה נזכר כי היא במחסן ואינה ברשותו.

            מכלול אי דיוקים אלה, כמו גם כל התנהגותו החריגה של התובע בעת הדיון, גורמים לעדותו להיות בלתי אמינה.

11.        גם הנתונים האובייקטיביים שתוארו בפניי, כגון מיקום התחנה כ- 60-70 מ' ממקום התאונה והימצאות מוניות חונות בצד ימין, מפחיתות עד מאוד את האפשרות שנתבע 2 ירצה לסטות למסלול הימין: מצב זה היה בלתי אפשרי ולא נחוץ בשלב זה של נהיגתו.